ישבתי עירומה על המיטה שלו והתעקשתי שאני שומעת בחוץ גשם. היה יום די חם של סוף אוגוסט טיפוסי ודביק בתל אביב, אז הגיוני זה לא היה, אבל אני שמעתי. התעקשתי שיורד גשם כמעט כמו שהתעקשתי שיש במיטה הזאת סיכוי לאהבה. שיש בה משהו מעבר לשני אנשים עירומים בגיל 30 פלוס, שמצאו נחמה רגעית זה בגופה של זו.

הוא זרם איתי למרות שצחק עליי שאני הוזה.

נשענו שנינו על אדן החלון והצצנו החוצה. "פה חי זקן אחד בודד. כל בוקר הוא יושב בחוץ עם הפיליפיני שלו. הם יושבים ושותקים", הוא סיפר והצביע על הבניין ממול. ישבנו ושתקנו. נדמה לי ששנינו פחדנו להיות ביום מן הימים הזקן הבודד הזה, ששני צעירים עירומים מלאי הורמונים יסתכלו עליו מהחלון באמצע הלילה וירחמו עליו.

בחוץ לא היה גשם. בפנים לא הייתה אהבה.

הוא הביא סיגריה מהסלון והציע לי אחת גם. אמרתי לו, בפעם המי יודע כמה, שאני כבר כמה שנים לא מעשנת. הוא ישב ועישן בעירום על המיטה, ואני כבר חצי לבושה, הסתכלתי עליו, בוחנת, מחייכת. הוא שאף את הרעל לתוכו, אני שאפתי את הרגע לתוכי. מנסה לקלוט כל פרט בסיטואציה הזאת. הנחתי שזה הלילה האחרון בו נפיג אחד את בדידותו של השני. רציתי שיישאר לי מהביחד הזה עוד קצת לאחר כך, לרגעים של הלבד.

חשבתי על איזה גבר-גבר הוא ואיזה מוצלח ומצחיק ומוכשר וכל הדברים הנכונים הוא, ואיך הוא עדיין לבד. חשבתי על כמה מדהימה אני ואיך אני עדיין לבד. חשבתי על אהבות וזיונים ותהיתי אם אולי יש נוסחאות חשובות ששכחו ללמד אותי.

מיטה אחת, הרבה שתיקה.

הוא הבחין בכך שהראש שלי עובד שעות נוספות. "איפה את?" שאל מהצד השני של המיטה ונשף את עשן הסיגריה לחלל החדר. "אני הולכת" עניתי ונשפתי את המחשבות החוצה. התלבשתי בעודו מסתכל על כל תנועה שלי. אולי גם הוא רצה שיישאר לו משהו לאחר כך.

"יאללה מותק, נתקשקש". אמרתי למרות שידעתי שזה קשקוש. שום התקשקשות לא תהיה עוד בינינו. הוא יהיה סיפור טוב לערב יין עם חברות, אני אהיה עוד שם ברשימה, ושנינו נקווה לא לגמור כמו הזקן מהבניין ממול.

יום אחד עוד יהיה גשם באוגוסט.
יום אחד עוד תהיה אהבה.

// סיוון סטרומזה