צ'רלי הוא התאילנדי הזה שתמיד שמח לראות אותי. לא משנה אם היום השיער שלי נראה טוב או שזה יום של אפרו גוזמאי, תמיד כשאני נכנסת למסעדה הוא מבסוט. הוא הראשון לחייך אליי.
אם זה היה בארץ בטח כבר היינו עוברים לשלב החיבוק.
צ'רלי שם לי את השיר שלי כשאני מבקשת, ומחפש אותי בעיניים, לבדוק ששמתי לב. צ'רלי מתרגש כשאני שואלת לשמו. מתרגש כשאני משאירה לו טיפ. צ'רלי תמיד נפרד ממני ב"סי יו טומורואו", בטון של חצי שאלה חצי ציווי.
צ'רלי הוא הגבר היחיד בחוף הזה בשבוע הזה ששימח לי את הלב וגרם לי לרצות לחבק אותו.
אבל מה, צ'רלי בן 18.
Stromzing - live, feel, write 