כמה פעמים בחיים הבוגרים שלכם אתם באמת אומרים לאנשים את מה שיושב לכם על הלב?
כמה פעמים אתם באמת מתמודדים עם הדברים שהכי אין לכם כח להתמודד איתם? עומדים על שלכם? מעמידים אנשים אחרים במקום?

הניאו הומנולוגיה לימדה אותי לדבר. לדבר לדבר לדבר.

אני כל יום לומדת מחדש ועומדת במבחנים חדשים שבוחנים אותי – האם אני כולי דיבורים או שאני גם מבצעת? אני רק מדקלמת לעצמי ולכולם את יסודות הטיפול הזה או שאני גם מיישמת אותם ברגע האמת?

פעם יכולתי לשמור הכל בבטן.
זה היה הדיפולט. ככה התרגלתי. לשמור בפנים כשאני כועסת, כשיש לי שאלות או דעות. לשמור כשאני עצבנית, לשמור כשאני מתרגשת או מאוהבת או מבולבלת או נעלבת. חיכיתי שהדברים יסתדרו או יחלפו.

במבחן המציאות, משמח אותי לגלות כל פעם מחדש שממש למדתי לדבר. שגם אם הדיפולט שלי הוא עדיין לא לשים על השולחן כל תחושה לא נוחה שיש לי עם בני אדם ולהתעמת עם אנשים ומצבים שמטרידים את מנוחתי, גם אם לוקח לי לפעמים קצת זמן להגיע לרגע העימות, ההתמודדות, הפתיחות, בסוף זה קורה. ועוד יותר משמח לגלות כמעט תמיד שזה יוצא לטובה.

תגידו מה שיש לכם בלב. את הטוב והרע.
בעיקר את המשמעותי.
תאמינו לי, אתם פתאום תרגישו כאילו רזיתם בכתפיים. זו תחושה נהדרת.

//סיון סטרומזה