ולי אין מלבדך

‏לפעמים כשאני הולכת לישון רק בתחתונים, אני מדמיינת אותו מלטף לי את החזה. נוגע ומתפעל, כאילו הייתה זו יצירת אומנות מופלאה. כאילו הייתי גם אני כזאת. מופלאה.

כשאני יושבת על הספה בסוף יום ארוך, אני מדמיינת איך הוא תופס לי את הירך ואז מניח את הרגל שלי על שלו. סתם כי נעים לו שאנחנו יחד. דבוקים זה לזו.

כשאני מבשלת, אם אפשר לקרוא להכנת פסטה או עדשים וטחינה "מבשלת", אני מדמיינת אותו עומד לידי, מסתכל עליי בחיוך. נעמד מאחוריי צמוד צמוד כדי שארגיש שהוא שמח לראות אותי, בזמן שאני מערבבת את האוכל בסיר ואומרת לו שיפסיק, אבל מקווה שלא יפסיק לעולם.

כשאני מתקלחת אחרי הים אני מדמיינת אותו מטונף ומלא חול, עם אף קצת שרוף, מתגנב לי למקלחת כדי לטנף אותי גם.

לפעמים כשאני לבד אני מחייכת לעצמי.
אני מדמיינת אותנו,
וטוב לנו יחד, אני והדמיוני שלי.

//סיוון סטרומזה

לעוד פוסטים על אהבה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s