7.5.2016 בנגקוק, תאילנד
אביתר בנאי שר לי ברקע "את שקט", ואני, עד כמה שאני אוהבת שקט, לפעמים בא לי רעש. בא לי לדבר מלא ולצחוק את הצחוק המתגלגל שלי בקולי קולות.
בארץ אני גם וגם. פה, בינתיים, אני שקט. רק שקט. דממה. ויפאסנת שתיקה. קצת מדברת לעצמי מידי פעם, אבל רק בלב.
טוב, מורשרי אמר לי מראש שבהתחלה אני ארצה לחזור הביתה ואחשוב לעצמי "למה עשיתי את זה" וכו', וברור שבסוף יהיה מדהים. או "מדים" כמו שאנחנו אומרים. יהיה מדים.
8.5.2016 קופנגן, תאילנד
נראה לי שהשלווה מתחילה לחלחל.
9.5.2016 קופנגן, תאילנד
מדהים כמה מצבי רוח אפשר לעבור אפילו כשאין איתך אף אחד, לא שיעצבן, לא שירגש, לא שיצחיק. זו רק אני ואנשים זרים ועדיין אני יכולה להתחיל יום במצב רוח שיא, איפשהו באמצע לאבד אותו ואז אחה"צ הוא יחזור. על מה אני תקועה? אני בפאקינג תאילנד. החיים שלי תותים!
19.5.2016 קופנגן, תאילנד
"תן לשינוי לצמוח, אל תפחד מהפחד"
20.5.2016 לילה אחרון בקופנגן תאילנד
לא מאמינה שהרגע הזה הגיע וזה הערב האחרון שלי בהדרין. קצת עצוב.
איזה משמח שהכל הסתדר בסוף.
החופשה הזאת זה הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי.
הכי טוב.
22.5.2016 בנגקוק, תאילנד
הלוואי שכל הטוב מהחופשה הזאת יישאר איתי לתמיד.
יחזק אותי תמיד.
יש לי בגרון גוש של התרגשות. של אושר. לא יודעת של מה. של "בואנ'ה, זאת אני שהייתי עכשיו 20 יום בתאילנד פאקינג לבד ונהניתי?!"
17.6.2017 גבעתיים, ישראל
לפעמים בא לי לקרוא את יומן החיים שלי כמו שאני קוראת את יומן תאילנד שלי. רק להציץ לרגע בעמוד האחרון. לדעת שבסוף – היה לי מדהים. להירגע רגע ולדעת שיהיה לי מדהים. מדים.
יהיה מדים.
//סיוון סטרומזה
