ישבתי במרפסת הקטנה שמשקיפה על היושבים בטברנה, עשיתי לעצמי אפטר פארטי עם פחית בירה וזיתים מהסופר. האוויר היה קריר אחרי יום של שמש נעימה ומלטפת.
איך מתחשק לי ליטוף.
ישבתי מקופלת ונשנשתי יותר מידי זיתים והראש כבר הרגיש נפלא, אחרי בירה מקומית ומשקה הבית על חשבון הבית.

חשבתי עליך.
איך היית יושב פה איתי, היינו מצטופפים על המרפסת הקטנה שמלאה בצמחים ומצחקקים מעודף אלכוהול וממצב רוח של היי כמעט טבעי. היית צוחק על הבלאגן שנהיה מהתלתלים שלי מכל הרוח שנשבה עליהם כשנסענו על הגג של אוטובוס התיירים.

היית צוחק מהגרביים שלי ולא מבין למה אני כל כך מתלהבת מפריט לבוש שלרוב אף אחד לא רואה. אני הייתי צוחקת על איך שנפלנו בפח עם הדירה הזאת, איך חשבנו שאנחנו באים לגסט האוס ויצא שזה בכלל בית בשיפוצים עם שירותים משותפים שאסור לזרוק בהם נייר לאסלה. היית צוחק עליי שאני מפונקת. הייתי מתקנת אותך שרק כשזה נוגע לשירותים והמקלחת שלי. מה בנאדם כבר ביקש? קצת פרטיות לקקי שלו!

היית יושב פה איתי והיינו טובים יחד.
היית שווה את כל ההמתנה והתסכול. את כל השיחות המיואשות עם חברות, על כל הגברים חסרי הגבריות שעברתי בדרך אליך. אלה ששיקרו שהם פנויים כשחיכתה להם מישהי בבית. אלה שהציעו לי קוויקי צהריים עוד לפני שידעו איך קוראים לי. אלה שרצו אותי ובאותה נשימה רצו את החברות הטובות שלי. אלה שרצו אותי רק כשהערב יורד.

היית איתי ואומנם אין לך פנים או שם, אבל יש לך יד, כזאת שנוגעת ברפרוף בשלי, במרפסת הקטנה ביוון. אין לך פנים או שם אבל יש לך חום גוף. כזה שנצמד אליי עכשיו. כשקר כאן. ואיתך בכלל כבר חם כאן. יש לך כה הרבה מאפייינים אמיתיים שאתה כמעט מרגיש נוכח כאן. כמעט אמיתי. אני כמעט יכולה להרגיש את הנשימות שלך ולהסניף את ריח הכמעט גוף שלך.
ואנחנו כמעט יחד.

בראש שלי היה לנו אפטר פארטי זוגי, ובתוך כל הלבד הזה, (הטוב הזה אך לרגעים גם הבודד הזה), נזכרתי כמה טוב יכול להיות ביחד.

//סיוון סטרומזה

עוד על אתונה – תמצאו כאן

ועוד על רווקות – תמצאו כאן