אני שונאת ג'וקים מעופפים ודייטים ראשונים. על הג'וקים לפחות אני יכולה להוריד חצי מיכל של ריסוס, עם הדייטים אין לי ברירה אלא להיות בוגרת ולהתמודד.

***

הכרנו באפליקציה וקבענו מול הים. ישבנו על החוף בתאילנד, צחקנו ודיברנו בלי הפסקה. בהתחלה עוד ניקינו את החול מעצמנו מידי כמה דקות, בסוף התמסרנו לגרגירים המציקים והתפלשנו בהם באהבה. דיברנו על משפחה וטיולים, על החיים. זה הרגיש טבעי ונכון ומקבל ומוזר, הרי רק לפני יום היינו שני זרים.

קיבלנו אחד את השני כמו שאנחנו וצחקנו על השריטות והערכנו את המוזרויות וחשפנו את הפגמים והצלקות, במקום לנסות לשנות או להגיד כמה ולמה זה לא בסדר. הרי בסופו של דבר, מה זאת אהבה אם לא לקבל אחד את השני כמו שאנחנו? בלי לבקר על כל נקודת אופי והחלטה. לקבל את כל החבילה. זאת כמובן לא הייתה אהבה, אבל היה חיבור אמיתי ועמוק ממבט ראשון, טבעי וקל, כזה שאני חוזרת ומזכירה לעצמי שהוא עדיין קיים ביקום בין בני אדם. שהוא אפשרי. ונעים, כה נעים. זה כנראה היה הדייט הכי טוב שהיה לי אי פעם. וגם הכי יפה. איך אני אוהבת שהם יפים.

***

הכרנו בשידוך וקבענו בפאב הקרוב לביתי. נשאלתי למה אני עושה קעקועים אם כשאהיה בת 80 אתקמט. ולמה אני צובעת את השיער בצבעים צבעוניים. ולמה אני שותה לאט ולמה אני יושבת בפאב ולא בבית קפה או בגלידריה. למה אני לא אוהבת שיחות טלפון ולמה אני רואה סדרות. ולמה אני נוסעת למשפחה שלי הרבה. ומה, זה כל מה שאני עושה עם עצמי? ולמה אני חושבת דווקא ככה, ולמה אני מפרסמת דברים אישיים שאני כותבת ולא שומרת אותם במגירה, ולמה אני אוהבת את זה ולמה אני לא אוהבת את זה.
ולמעשה, למה אני אני.

זה היה טוב, כי ככל שגברו השאלות, כך הרגשתי שיש לי תשובות מלאות להכל. שאני מציאה גם אם אף אחד עדיין לא מצא. שאני מציעה הרבה דברים טובים גם אם בינתיים רק אני נהנית מהם. שאני שלמה עם הבחירות שלי, המעשים שלי, צבע השיער שלי. שאני שלמה עם ההחלטות שלי והדרך שלי, גם אם לא תמיד היא מובילה אותי לאן שאני בדיוק מכוונת אותה.

***

כשחזרתי הביתה לבד, מעט מותשת, חיכה לי ג'וק מת על הרצפה, הפוך על גבו. היום התמודדתי עם דייט, תודה לך ג'וק שלא הייתי צריכה להתמודד גם איתך. 

https://www.youtube.com/watch?v=tf59kkqGClU

//סיוון סטרומזה