כבר לא מפחדת מכל כך הרבה דברים שעד לפני לא הרבה שנים היו משתקים אותי. הופכים לי את הבטן ומשתלטים לי על המחשבות, הגוף, הלב, הנשמה. אני הרבה פחות דואגת, כי בעצם מה זה יעזור לי?

אני רואה איך לפעמים במהלך שיחה אתם מסתכלים עליי במבט של "השתגעה זאתי" כשאני אומרת שאני לא דואגת מזה ומזה, שאני יודעת שיהיה בסדר ושדברים יסתדרו במקומם הנכון, ואתם חושבים לעצמכם "אבל איך, הרי אין לך זה וזה", ואני עונה שנכון, אבל יש לי זה וזה וזה, וזה כה הרבה דברים.

תקראו לי רוחניקית, תקראו לי מוזרה, אני אקרא לזה איכות חיים. בריאות לנפש. בכל יום שעובר אני לומדת יותר ויותר להשקיט את השדים שתמיד מנסים להפר את שלוותי. קולות מבחוץ ומבפנים. רעשי רקע שמבקשים להשתלט לי על המוזיקה שבלב ואני מתעקשת לא לתת להם, מזמזמת לי אמיר דדון, "כבר לא מפחד להיות לבד", פורשת את הלונגי על החול ומתמסרת לאוויר החם.
שקט.

//סיוון סטרומזה