איך להיות עצמאית ולהישאר שפויה?

כלומר, שפויה יחסית. הכל יחסי. זה מה שהבנתי מאז שהפכתי משכירה לעצמאית וניסיתי, ועודי מנסה, להגשים את עצמי בדרך שמעולם לא חשבתי שארצה ללכת בה. אם כי כל מי שעבדתי מולם בתקופה הזאת ציינו בפניי שממש מתאים לי להיות עצמאית. לא יודעת אם התכוונו לזה כמחמאה או עקיצה. וואטאבר.

אז לגבי השפיות, אני עדיין עובדת על זה. מנסה להבין מה יאפשר לי להיות רגועה יותר כעצמאית. מה יאפשר לי רווחה כלכלית לטווח ארוך. מה יאפשר לי לסמוך על עצמי ולהמשיך להאמין בי גם כשיש חודש חלש.

67143688_397663157762442_5828476474159529984_n.jpg
שפיות יחסית

לפני כשנתיים, אחרי תקופה אינטנסיבית ומתישה במקום שלא עשה לי טוב והייתי צריכה לקבל צל"ש על שהחזקתי בו מעמד, החלטתי לקחת הפסקה כדי לנשום ולרפא את הנפש ופתחתי עוסק פטור, שיהיה בינתיים, עד שאמצא משרד שיתאים לרצונות שלי. מפה לשם, כמעט בלי ששמתי לב, הזמן חלף ואיתו התחדדה אצלי ההבנה שזה מה שאני צריכה ורוצה להיות בחיים. עצמאית.

אני לא קמה ב-10, אני לא עובדת בטרנינג, אני לא עושה שנ"צ, אני רחוקה מלהיות מיליונרית, אף אחד לא משלם לי על חופשות וחגים (אבל אני גם לא צריכה להתחנן שיאשרו לי חופשה מתי שבא לי), ביטוח לאומי דואגים להוציא לי את המיץ מידי כמה חודשים, זה לא כלכלי עבורי להיות חולה (מצד שני, אני כבר כמעט לא חולה מאז שאני עצמאית, מהבית, ברוגע ועם מינימום לחצים).

 למרות הקשיים והחסרונות הבולטים, למרות אי היציבות הכלכלית ולמרות ההתעסקות בביורוקרטיה שעושה לי מיגרנה, הדבר האחרון שמתחשק לי לעשות הוא לחזור להיות שכירה. לבזבז לפחות שעתיים ביום בדרכים. להיות תלויה במצבי הרוח של האחראית עליי, לריב על המזגן, לחזור להיות כלבויניקית ולקבל משימות שונות ומשונות בהתאם לגחמות של הבוס/ית, גם אם הקשר בינן לבין התפקיד המקורי שלשמו הגעתי למשרה הוא מקרי בהחלט.

67513710_870724193313169_2679575382386016256_n.jpg
המשרד הביתי שלי

אני מעדיפה לקום עם חשק בבוקר ולא להגיע עצבנית לעבודה אחרי אוטובוס צפוף, פקקים ושלל נפלאות הדרך. מעדיפה לאכול את ארוחת הצהריים שלי מבלי שינשפו בעורפי, יספרו לי את הדקות ויעירו על כך שמפתיע שגם היום אני אוכלת פחמימה (יום ללא פחמימה הוא יום מבוזבז, זה ידוע!).

מעדיפה שבשביל סידורים לא אצטרך לקחת יום חופש או לבקש רשות, בין אם מדובר בשיננית, בתור לרופא, בדואר ישראל או  בסיבוב בסופר פארם.  מעדיפה בהפסקה שלי לעשות טיול עם הכלבה או להשקות את העציצים ולא לנהל שיחות מסדרון מאולצות או לבזבז כסף וקלוריות על עוד קפה ומאפה.

67198860_2691230227555785_1957769487927214080_n.jpg
חברה שלי להפסקה

מעדיפה לעבוד כשבאמת יש לי עבודה ולהיות חופשיה כשאין לי עבודה, במקום לעשות את עצמי עובדת גם כשכבר סיימתי הכל, כי צריך שיעברו 9 שעות ואוכל להחתים כרטיס כדי לקבל את המשכורת שלי. מעדיפה שהעובדה שאני עובדת מהר, שאני יסודית וישרה תהיה לטובתי ולא לרעתי.

להיות עצמאית, במיוחד בתחום התוכן, זה ממש לא דבר שמתאים לכל אחד או אחת.
יש ימים שזה יכול להיות בודד, זה יכול להיות מתסכל ולא יציב, זה דורש שיווק עצמי ואמונה עצמית, זה דורש חריצות וסבלנות אין קץ גם ממני וגם מהקרובים אליי, זה חיפוש תמידי אחרי הפרויקט הבא, זה מצריך ללמוד לעמוד על שלי ולדעת לתמחר את עצמי ולהבין מה אני שווה, ובתור מי שמכירה את עצמי הכי טוב, אני שווה הרבה. זה מצריך לפעמים רדיפה אחרי לקוחות בשביל לקבל את התשלום המובטח ולפעמים יעברו קרוב לחודשיים עד שזה יגיע.

אני בנאדם שצריך את החופש והמרחב בכל תחום בחיים, והעצמאות מאפשרת לי אותם, אם כי היא מלאה בגבולות ומסגרות, הרבה יותר ממה שחושבים לפני שקופצים למים העצמאיים. הבנתי שזה אפשרי ללכת בדרך אחרת, יותר שלי, גם אם לעיתים יותר מאתגרת ודורשת ממני יותר עבודה. פתאום זה הכל בידיים שלי, הכל, לטוב ולרע.

//סיוון סטרומזה

דברים שכתבתי פה ושם>>

על הגשמת חלומות>>

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s