יום ראשון, דייט ראשון.
עמדתי מחוץ לפאב, ליד ספסל שהיה כתוב עליו "מחפש אהבת אמת" וחייכתי לעצמי. אני אוהבת שמילים מדברות אליי מהקירות והספסלים של העיר. הזעתי לי בנחת את הלחות התל אביבית של אוגוסט, חיכיתי לו והסתכלתי בחשש על כל הבחורים בגילאי ה-30 שחלפו על פניי וקיוויתי שהם לא הוא.

הכרנו באפליקציה מספר ימים קודם לכן והוא נשמע לי חמוד אבל לא ציפיתי להרבה מהדייט הזה. אפילו לא הייתי בלחץ, לא חשבתי צעד קדימה, רק קיוויתי שהבחור לא יהיה יצור או תלותי או שקרן או מאכזב או מטונף או בהריון כמו שלל הדייטים שהיו לפניו. קיוויתי רק שהערב הזה עם הנגר המושבניק יעבור בנעימים ויהיה לנו על מה לדבר. ואז הוא הופיע, שזוף ומחוייך, התנצל על כמה דקות של איחור בגלל החניה וחיבק אותי, בזמן שאני עוד התלבטתי אם אמורים ברגע הראשון והמביך הזה להתחבק, ללחוץ יד, לקוד קידה או להשתחוות.

מזגן, מוזיקה פול ווליום, כיסאות בר גבוהים מידי, שתי בירות ושיחה אחת ארוכה שלא הפסיקה לרגע. הוא היה מעניין ואמיתי ומשעשע ומקסים והייתה לי תחושה מוזרה כזאת שאנחנו כבר מכירים, אפילו שמעולם לא נפגשנו. כבר אחרי חצות ובלי לשים לב פספסתי את האוטובוס האחרון לעיר האורות, גבעתיים, והוא התנדב להחזיר אותי בג'יפ שלו לפני שימשיך לבית שלו, אי שם בעמק חפר.

הדייט היה כל כך זורם ונעים עד שהיה לי ברור שזה לא יעבוד בינינו. עם כל בחור שרציתי בשנים האחרונות זה לא עבד, אז מיהרתי לצנן את ההתלהבות הראשונית שלי. "זה תיכף ייגמר. תיכף תגלי את הפרצוף האמיתי שלו או שהוא יחליט שהפרצוף שלך לא בא לו טוב. הוא גם לא נישק אותך או אפילו נגע לך ביד כל הדייט. הוא לא בעניין. הנה זה בא, הסוף" הרגעתי או הלחצתי את עצמי במהלך הנסיעה. רגע לפני שירדתי מהג'יפ, חתמנו את הערב בנשיקה, ועוד אחת, והחיוך שהוא הגיע איתו בתחילת הערב עבר אל השפתיים שלי ונשאר תקוע שם, לפחות עד הבוקר למחרת.

//סיוון סטרומזה

לפרק הבא בעלילות האהבה שלנו>>

לדייטים פחות מוצלחים>>