לפני עשור עזבתי את ריינס תל אביב לטובת קיבוץ בדרום. עזבתי את העבודה בביטחון בסוויספורט לטובת לימודים. זה בכלל התחיל מהרצון לברוח ולנסות להתמודד עם לב שלא הצליח להירפא. לברוח מאקס שנתקלתי בו בכל נסיעה ברכבת. הגעתי למכללת ספיר. תואר ראשון בתקשורת. 3 שנים של טיול שנתי הכי טוב שהיה לי עם אנשים שהפכו לחלק משמעותי מהחיים שלי, גם עשור אחרי.
בחזרה למרכז, דירה בגבעתיים ל-7 שנים כמעט. מתחילה עבודה ראשונה בתחום התוכן. מקבלת הזדמנות ללא ניסיון, שמתחילה את הדרך המקצועית בה אני פוסעת עד היום. עבודה מהבית. כאבי בטן מגבילים ומייאשים. מיגרנות. לחץ. מלא בדיקות. כתיבת בלוג באתר "מה וזה" שכבר הספיק להיסגר אבל היה בשבילי בית לתקופה, פתח אותי והכניס לי לחיים אנשים שאני מאוד אוהבת. לימודי עריכה לשונית. פרישה אחרי סמסטר. תואר שני מרתק בתרבות הילד והנוער באוניברסיטת תל אביב.
טיפול ניאו הומנולוגיה. למידה, התחזקות, שיעורי בית, בריאות, שלווה, ביטחון. התנדבות בגן של ילדי פליטים. עבודה חדשה. פיטורים עקב צמצומים. טיסה לתאילנד לבד ל- 21 יום. חוויה חזקה שהחזירה לי את האמון בעצמי, בעולם, באנשים, ונתנה לי אומץ לעוד טיולים לבד של 40 יום בקמבודיה ותאילנד, שבוע בנאפולי ושבוע באתונה. שיחות ספסל עמוקות. עבודה חדשה שנשמעה חלום והייתה יותר קרובה לסיוט. מירמור. נשימות עמוקות. עמידה על שלי. תסכול. יציאה לעצמאות, הללויה! אי יציבות כלכלית. נחת נפשית. שיווק עצמי. כתיבה לאשת טורס, טרווליסט, מאקו, וואי נט ועוד. ראיון אצל אילנה דיין ברדיו. ראיון בתכנית בוקר בטלוויזיה. עצומה, הפגנה, צבע אדום, קצת פוסט טראומה, מלחמה נגד המלחמה הבלתי פוסקת בדרום.
בעשור הזה נפרדתי מסבא, סבתא ובן דוד אהוב. הייתי ביותר מידי הלוויות ויותר מידי חתונות. הפכתי לדודה ל-4 אחיינים שלימדו אותי אהבת אמת מהי. הייתי עם המשפחה היקרה שלי בחופשה בחו"ל לראשונה בחיים. עשיתי 6 קעקועים, טסתי לחו"ל יותר מ-15 פעמים, שתיתי ליטרים של בירות ויין בסלון ברלין, בצ'ירס, בגרין פאב, בנחמה. הייתי בעשרות הופעות, בחלקן לבד, רבות מהן היו של אביתר בנאי. ישנתי באוהל ביער וגם בשק שינה על חוף הכנרת. למדתי לבשל. לעשות מקרמה. לעשות כביסה. לעמוד מול קהל. לדבר. לאהוב. להיות לבד. להיות בזוג.
עברתי מקוקו מתוח לתלתלים צבעוניים משוחררים, המשקל שלי נע בחוסר יציבות בין 44 ל-54 ובחזרה. קניתי אוטו, עשיתי שיעורי נהיגה וחזרתי לנהוג. נהגים זה עם משוגע וחסר סבלנות. גם נהגות. יצאתי לדייט עם הריוני, דייט שדאג להתרברב בכך שכשאומרים לו "לא" הוא באמת מפסיק, דייט שנזף במלצרית ודייט שכמעט נזף בי על עצם היותי. היו גם כמה בחורים טובים בדרך. הדייט הכי טוב שלי היה זה שהגעתי אליו רגע לפני שהתעייפתי, התייאשתי, ויתרתי. הוא היה הדייט שנשאר. כפרה עליו. בעקבותיו עברתי לעמק חפר. גינה מלבלבת. קמין. טיול ג'יפ. גיבסנית. יד ביד. דיבורים על עתיד.
היה בעשור הזה הכל מהכל, עליות וירידות, כאבים פיזיים ונפשיים, צחוקים וכיף ומסיבות וריקודים, וצמיחה ותהליכים, בכי ואכזבה והתרגשות, געגועים, הליכה קדימה ועמידה במקום, דאגות שעושות קמטים, קרמים שמעלימים קמטים, חמרמורות, צרבות, הידלקויות, חברים חדשים שנשארו וכאלה שנכנסו לחיי רק לרגע ועדיין הספיקו להיות משמעותיים.
את העשור הזה פתחתי בדירה לבד בתל אביב, בניסיון לברוח מלב שבור, ואני סוגרת אותו במושב עם להקת הבית שלי, עם לב שלם ובריא, עם הכלבה החרדתית והמצחיקה שלנו, ובעיקר עם האהבה שלנו, שהיא נס בעיניי (חמסה).
מאחלת לכולנו להצליח תמיד לחיות בהווה ולהעריך את מה שיש. וגם כשנביט לאחור, אמן שנצליח לראות בעיקר את הטוב שלקחנו מהעבר, את השיעורים שלמדנו ממנו ואת הדרך שהוא סלל לנו.
//סיוון סטרומזה
Stromzing - live, feel, write 