נורא טרנדי עכשיו להגיד "בצל הקורונה" אז נסחפתי עם העדר. "אהבה בצל הקורונה", "חתונה בצל הקורונה", אז גם "יוגה בצל הקורונה".

היום אני חוגגת 40 ימים רצופים של אימוני יוגה, שאת רובם עשיתי עוד לפני ששתיתי את הקפה של הבוקר. יש ימים שהתאמנתי 25 דקות ויש ימים ש-60 דקות, לפעמים זה היה אימון קליל ולפעמים סיימתי מתנשפת ומזיעה ואפילו קמתי למחרת תפוסה, אבל כך או כך הופעתי על המזרן. גם בסופי שבוע, גם כשהייתי במצב רוח שיא וגם כשלא היה לי חשק לכלום.

נכון שזה קל יותר להתמיד בזה כי אני עצמאית שעובדת מהבית ואין לי ילדים, אבל עכשיו כשעדיף לכולם להישאר בבית (זה באמת לא כזה נורא!), זו הזדמנות מצויינת לאמץ הרגל חדש וספורטיבי, שאולי תצליחו להתמיד בו גם אחרי שנחזור להיות חופשיים (ברור לכם שזה יקרה, כן?).

40 יום. לא נראה לי שאי פעם בחיים שלי הקפדתי לעשות משהו 40 יום רצוף. אולי חוץ מלאהוב את הנגר הפרטי שלי מידי יום. ואגב נגר, הוא טען שאני יותר שמחה מאז שאני עושה יוגה. זה מרגש לשמוע וחשוב מבחינתי הרבה יותר מכל ריבוע שמתהווה לי בבטן. אם כי השילוב בין השניים הוא הצלחה של ממש בעיניי.

להיות ברגע הזה

בימים בהם נדמה שהכל מסביב כאוס אחד גדול ושהעולם נכנס לסחרור מהיר, זמן היוגה שלי הופך להיות קדוש והכרחי אפילו יותר מהרגיל. הוא נותן לי שקט. עוזר לי להתרכז בזמן הווה, ברגע הזה, ביום הזה, כי כל ההיסטריה והדאגות לגבי העתיד הלא נודע בעניין הקורונה לא באמת רלוונטיות מבחינתי.

אני יודעת שחרדות לא מקשיבות להיגיון וקל נורא ליפול אליהן בלי להרגיש ובלי להתכוון, אבל הפעם, אולי דווקא בגלל שאין לי שום דבר לעשות בנידון מלבד להקשיב להוראות ולהישאר בבית ואין לי שום דרך להשפיע על עתיד העולם ועתיד הקורונה (שוב, מלבד לתרום את חלקי הקל והצנוע ולהישאר בבית), זה דווקא מרגיע אותי.
אין לי מה לעשות? אין לי מה לדאוג.

כמעט בכל אימון יוגה שאני עושה ביוטיוב, מדריכת היוגה מזכירה להיות נוכחים כאן ועכשיו. לא לחשוב על התוצאות, לא על השרירים שרוצים להשיג ולא על תנוחה מסובכת שלא מצליחים. להשאיר מחוץ למזרן את מחשבות האתמול ואת דאגות המחר, להיות בהווה. כנראה שאחרי ששומעים את זה 40 יום רצוף ונושמים כל כך הרבה פעמים פנימה והחוצה, בסוף זה מחלחל.

אני כאן ועכשיו, וחוץ מלדעת שמתישהו הטירוף הזה יסתיים, אין לי מה לעשות. חוץ מלהודות על מה שיש לי כאן לצידי בבית, על כלבה צומי שחושבת שהשטיחון במקלחת הוא המלונה שלה, על דג שחושב שהוא תנין, על אהוב שמצחיק אותי, חוץ מלשמור עלינו ועל מי שמסביבנו, חוץ מלקוות לטוב, לקוות שאתאים לפרמטרים של העצמאים שמקבלים מענק קטן, לקוות שתחזור להיות לי עבודה, לקוות שהנזק של כל הדבר הזה יהיה מזערי, חוץ מזה – אין לי מה לעשות.

אז לכל מי ששאל (ובעיקר שאלה) אותי איך אני מתאמנת ולכל מי שמתחשק לו להיסחף אחרי שטיפת המוח היוגית שלי, בתקווה שהיוגה תהיה עבורכם מה שהיא בשבילי ושהיא תצליח להשקיט עבורכם את הרעש מסביב ותיתן לכם נחת, תוכלו למצוא מלא אימונים בשלל רמות, סוגים ואורכים כאן וכאן.

אמן שהקורונה תהיה מאחורינו במהירות ובבריאות, עם מינימום נזק לגוף, לנפש ולחשבון הבנק ועם מקסימום הסתכלות פנימה.

עכשיו לכו לשטוף ידיים.

עוד יוגה>>
עוד על הודיה>>

//סיוון סטרומזה