אם הייתי בחורה שמרימה ידיים, הרבה דברים בחיים שלי לא היו קורים. במיוחד אירועי השנים האחרונות. אני אומנם עדיין נבהלת לפעמים כשמשהו לא עובד לי, אבל אם פעם הייתי נתקעת בשלב הפחד והבהלה, התקפי חרדה וכאבי בטן, היום אני מנסה להבין למה זה מבהיל אותי ואיך אפשר להמשיך קדימה למרות הפחד. בזכות הפחד. להשתמש בו כדי להתגבר על מה שעוצר אותי. קצת כמו לשרוק בחושך ולהמשיך לצעוד.
to feel the fear & do it anyway.

אני משתדלת לא לוותר, גם אם בתחילת הזוגיות עם הגרעיני שלי הרגשתי שהגוף שלי קורס מכמות החרדות שהגיעו אליי יד ביד עם האהבה. לדעת שאם זה שווה, אם הוא שווה ואם אנחנו שווים, אז נצליח לעבור גם את החלקים הקשים יותר ולהתחזק ולהתקרב ולהתאהב. כשלפני שבוע הוא הציע לי לחיות את החיים שלי איתו וכרע ברך באמצע היער לצד קפה שחור על גזייה, בין הדמעות וההתרגשות, רצו לי בראש הפעמים שכמעט ויתרתי עלינו כי היה לי קשה ומפחיד ולא ממש ידעתי איך להכיל זוגיות אחרי כה הרבה שנים של רווקות. איך לחיות בשניים. איזה מזל שלא ויתרנו אחד לשני ואחד על השני. איזה מזל שיש לנו אותנו. חמסה עלינו.

גם על העצמאות אני מנסה לא לוותר, לא להתייאש, להמשיך לנסות, למרות שהקורונה השאירה אותי עם אפס הכנסה, שהביאה אותי לחשוב על הסבת מקצוע. עדיין לא החלטתי איזה מקצוע, כי מאז שאני מכירה את עצמי אני יודעת "רק" לכתוב. גם במטבח אני מתנסה שוב ושוב ומצליחה להכין מטעמים שמתחסלים בין רגע, אני! ששנים "בישלה" רק טחינה וירקות.

ויותר מהכל, לאחרונה אני לומדת לא לוותר על הגוף שלי. על האימונים היומיים, גם כשהשרירים תפוסים או כשאין לי חשק, להתאמן כשיש לי מצב רוח ובעיקר כשאין. לא לוותר כשאני לא מצליחה לעשות תנוחות מסוימות ביוגה או כשאני מרגישה מתוסכלת מהגוף שלי. לא להביא את עצמי לקצה גבול היכולת, ליהנות מהדרך ולא לדחוף את הגוף שלי בכח לעשות דברים שהוא עדיין לא מוכן אליהם.

את התנוחה הזאת בתמונה ניסיתי לעשות שוב ושוב בשבועות האחרונים, כל פעם קצת. חשבתי שהדרך שלי להצליח אותה היא עוד ארוכה מאוד, והנה, הצלחתי. ריחפתי. הייתי גאה בעצמי ומבסוטה על הדרך ועל הסבלנות שלי, על שלא ויתרתי ועל שהאמנתי בעצמי שבסוף אצליח.

אני לא כותבת כדי להתרברב או להגיד כמה אני נהדרת (למרות שאני באמת נהדרת וזה בסדר גם להריע לעצמכםן מידי פעם), אלא כדי לומר למי שמקשיב לי, ונראה לי שיש לפחות אחדים כאלה, אל תוותרו לעצמכםן.
אל תשפטו את עצמכםן לחומרה. אל תפחדו מהפחד, אל תיבהלו ממנו. אל תפחדו לאהוב. או לשחרר. או לנהוג. או לא להצליח. שימו מוזיקה ותיהנו מהדרך. גם כשהיא ארוכה או מתסכלת. גם כשאין לכםן שליטה על כל פרט בתכנית שלכם. אני נשמעת אולי כמו אוסף קלישאות אבל היי, אני ריחפתי אתמול ואני לא מתכוונת לנחות כל כך מהר.

לדייט הראשון שלנו>>

להחלטה לעשות יוגה מידי יום>>

//סיוון סטרומזה