לפני עשור עזבתי את ריינס תל אביב לטובת קיבוץ בדרום. עזבתי את העבודה בביטחון בסוויספורט לטובת לימודים. זה בכלל התחיל מהרצון לברוח ולנסות להתמודד עם לב שלא הצליח להירפא. לברוח מאקס שנתקלתי בו בכל נסיעה ברכבת. הגעתי למכללת ספיר. תואר ראשון בתקשורת. 3 שנים של טיול שנתי הכי טוב שהיה לי עם אנשים שהפכו לחלק משמעותי מהחיים שלי, גם עשור אחרי. בחזרה למרכז, דירה בגבעתיים ל-7 … להמשיך לקרוא מלב שבור ללב שלם: סיכום עשור

כל חיי הבוגרים אהבתי לחגוג יום הולדת המוני, כשאני מוקפת בכוסות בירה במבצע וברבים מהחברים האהובים שלי מהתחנות השונות בחיי. השנה, את גיל 37 חגגתי כשאני מוקפת בכוסות סנגריה עצומות ובחבר אהוב אחד, במרחק של כ-5 שעות טיסה מחניקות מכאן, שהרגישו כמו 10. ברצלונה, שהייתי בה פעם אחת לפני יותר מעשור, הייתה אחרת ממה שזכרתי אותה. המונית פחות, רגועה יותר, קסומה באותה מידה. גם אני … להמשיך לקרוא רחוק מכולם

אין מעבר חד יותר מהשירות של "נחמה וחצי" (כפרה על הבירה הזולה שלהם!) בתל אביב לשירות של הקמבודים. מ"הא, ביקשת חשבון כבר 5 פעמים? פשוט בדיוק התעלמתי ממך" ל"את בסדר? חסר לך משהו? רוצה עוד משקה? תודה רבה לך ליידי, תהני!". ממזגן מקפיא ללהזיע רוב היום. מללכת כל בוקר לעבודה שכבר מזמן לא טוב לי בה, ללקום מתי שבא לי, לעשות מה שבא לי, ולעשות … להמשיך לקרוא לא לפחד מהפחד

שעון היד שלי עדיין על זמן תאילנד וכך גם הראש שלי. משחזרת שוב ושוב את רגעי הקסם שהיו לי שם וגם את רגעי הבדידות. מסתכלת על 190 התמונות שצילמתי, קוראת את 32 העמודים שכתבתי, מחייכת לעצמי ומתרגשת לקלוט כל פעם מחדש שאני לא צופה מהצד בחווייה הזאת, החוויה הזאת היא שלי. יש המון אחריות על הכתפיים כשטסים לתאילנד לבד. חייבים ליהנות, גם בשבילי וגם בשביל כל מי … להמשיך לקרוא לבד בתאילנד: לחזק את שרירי הנפש