לא סיכום שנה: נצנצים ברמת גן

כל ערב כשאני עוצרת לכמה דקות, עוצמת עיניים ואומרת תודות, אני מודה על כל מה שעברתי וחוויתי, מודה על המקום שאני נמצאת בו ועל כל מה שהביא אותי לכאן. על הטוב ועל הרע. על השיעורים והעיכובים והלקחים. בדיעבד, הייתי חייבת אותם. אז זה לא באמת משנה אם קוראים לשנה הזאת 2017 או 2018 או רוחל'ה. שום דבר בחיים שלי לא באמת נגמר או באמת מתחיל … להמשיך לקרוא לא סיכום שנה: נצנצים ברמת גן

גרגירי חול ואושר

עדיין לא פרקתי את התרמיל שלי. חזרתי לארץ לפני שלושה שבועות והוא עדיין מונח לצד הספה, בתוכו עדיין ארוזים בגדים עם ריח המכבסה בבנגקוק, שקית צדפים מהחופים של קו פנגן, גופייה שקניתי בפאב בקמבודיה ועוד כמה גרגירי חול ושאריות של זיכרונות טריים שאני לא רוצה לשחרר עדיין. או בכלל, אי פעם. כשהייתי בטיול הרגשתי הכל וכל הזמן הרגשתי. התרגשתי לפתוח את דלת הבונגלו הצנוע שלי … להמשיך לקרוא גרגירי חול ואושר

לא לפחד מהפחד

אין מעבר חד יותר מהשירות של "נחמה וחצי" (כפרה על הבירה הזולה שלהם!) בתל אביב לשירות של הקמבודים. מ"הא, ביקשת חשבון כבר 5 פעמים? פשוט בדיוק התעלמתי ממך" ל"את בסדר? חסר לך משהו? רוצה עוד משקה? תודה רבה לך ליידי, תהני!". ממזגן מקפיא ללהזיע רוב היום. מללכת כל בוקר לעבודה שכבר מזמן לא טוב לי בה, ללקום מתי שבא לי, לעשות מה שבא לי, ולעשות … להמשיך לקרוא לא לפחד מהפחד