"יו ניד טו לילקס" אמרה לי המסאז'יסטית התאילנדית החייכנית, שבדיוק פירקה לי את הרגליים התפוסות שלי במסאז' הכי מוצלח שעשו לי אי פעם.

צחקתי. גם בגלל שלקח לי רגע להבין שהיא מתכוננת ל-relax,
וגם כי זה משפט שאני אומרת לעצמי מהרגע שהגעתי לחופש.
תירגעי.

זה בזבוז זמן שאני עושה שנ"צ? זה מוזר שלא מצאתי כאן חברים? זה בסדר שאני לא בקטע של לקרוע את החוף כל לילה ומסתפקת בשתי בירות במסעדה לידי?
ברור שזה בסדר!

אין פה משימה להצליח בה, כבר הצלחת. אין פה מישהו לנצח, גם לא את עצמך. את המנצחת מראש. אין פה וי לסמן. הרי זה החופש שלי ואין דרך אחת נכונה לבלות אותו.

אחרי המסאז' התהלכתי כמו שיכורה מהחיים, ללא חומרים מיוחדים בגוף, מלבד שמן עיסוי. "למה מגיע לי כל הטוב הזה?" שאלתי את עצמי בחיוך גדול. שיניתי מיד- "מגיע לי כל הטוב הזה".