אביתר בנאי הוא כנראה הזמר שהייתי בהכי הרבה הופעות שלו וכל פעם מחדש הוא הזיז לי משהו בלב, ריגש, הזכיר לי איך זה מרגיש להרגיש. גם כששמעתי את אותם שירים ששמעתי כבר מאות ואולי אלפי פעמים קודם לכן, שוב התרגשתי כאילו ביצע אותם במיוחד בשבילי.

כבחורה נמוכה שאוהבת מרחב נשימה, אני לא חובבת גדולה של הופעות חיות, אבל לאביתר יש לי מקום קבוע על הברזלים ב"בארבי". לא רק כדי לראות אותו שר מקרוב, אלא גם כדי לספוג את החכמה, הרגישות והעדינות, שבאות כולן לידי ביטוי כמעט בכל משפט שלו בין שיר לשיר. וגם הומור יש שם.

השבוע הלכתי לבד להופעה שלו. חיכיתי בחוסר סבלנות שתעבור שעה וחצי והוא יעלה לבמה, כשכולם סביבי זוגות מחובקים, או לפחות כך זה הרגיש. כשהוא עלה, עם החיוך והגיטרה והריקודים, פתאום לא היה לי אכפת. לא מהגשם, לא מהתשלום היקר למונית, לא שאני לבד, לא מ"החיים עצמם", רק ממנו.

קדימה, דו יור מג'יק, תרגש אותי.

"איזה נס זה מוזיקה!" הוא אמר באחת ההופעות שלו, וכשהוא התחיל לשיר ידעתי כמה הוא צודק. כמה היא משכיחה ומזכירה ונוגעת
בכל הנקודות הקטנות.

כשהוא שר "פורחת ואין קוטף" הרגשתי שצבטו לי בלב. שזה עליי. התפלאתי איך עד היום לא שמתי לב לשורה המדויקת הזאת. כשבדקתי את המילים גיליתי שהשורה היא בכלל "בורחת ואין רודף", אבל דווקא התחברתי יותר לקודמת. כבר כמה שנים אני מרגישה שאני פורחת ברמה האישית, שאני במקום הכי טוב שהייתי בו אי פעם עם עצמי בהרבה מובנים, ודווקא עכשיו, כנגד כל האמונות והציפיות, יש שממה ואף אחד לא קוטף את הפרח הזה שגדלתי להיות.

כבר מזמן התרגלתי להיות לבד, לחיות לבד ולעשות דברים לבד, למדתי ליהנות מזה, אבל המחשבה על עתיד לבד מפחידה אותי. 

אביתר שר ואני הזדהיתי עם הסופות שלו מבפנים ומחוץ, עם הניסיון לצאת מעצמו ולהתגבר על הפחד ולהפוך אותו לשער. הוא שר ואני רציתי אהבה עזה כמו זאת שהוא כותב עליה – בלי לבקש דבר, בלי להוכיח כלום, עם מישהו שיראה בי את האין-סוף.

הוא שר על לשחרר ולא לנסות להבין ואני נזכרתי בשיחות שלי בטיפולי הניאוהומנולוגיה, איך כל פעם אני חוזרת לנקודה של לא להבין איך אני עדיין רווקה. איך כ"כ הרבה שנים לא אהבתי ולא אהבו אותי רומנטית. איך אין כלום ולמה זה לא קורה ואולי זה לא יקרה לעולם ועוד אוסף מחשבות שהן כמו מגנט שמושך למטה. "לא לנסות להבין".

בין השירים אביתר איחל לקהל ולעצמו "שנראה את הטוב, שנאמין שהוא יבוא – ועם תוספת!". אמרנו אמן.
אמן.

זה טקסט על הופעה של אביתר בנאי,
אבל בעצם זה טקסט די חשוף על עצמי.

 

//סיוון סטרומזה