ישבתי עירומה על המיטה שלו והתעקשתי שאני שומעת בחוץ גשם. היה יום די חם של סוף אוגוסט טיפוסי ודביק בתל אביב, אז הגיוני זה לא היה, אבל אני שמעתי. התעקשתי שיורד גשם כמעט כמו שהתעקשתי שיש במיטה הזאת סיכוי לאהבה. שיש בה משהו מעבר לשני אנשים עירומים בגיל 30 פלוס, שמצאו נחמה רגעית זה בגופה של זו. הוא זרם איתי למרות שצחק עליי שאני הוזה. … להמשיך לקרוא אין אהבה באוגוסט
"ומה יקרה כשניפגש?" שאלתי. "אחבק אותך חזק. אנשק אותך לאט" הוא ענה. חיוך. צמרמורת. איש זר מעביר בי אותה עוד בכלל לפני שנפגשנו. "אני לא באמת זר" הוא מדגיש בפניי. אנחנו כבר מזמן לא זרים. כבר אין בינינו מסננות. הוא כבר יודע כמעט הכל. אני כבר יודעת הרבה. לא זר. אפילו די קרוב. זר קרוב. "ואם יהיה מביך? מוזר?" שאלתי. "איזה מוזר שלהבת, לא יכול … להמשיך לקרוא הקסם נגמר
הייתי מקבלת אותך בדיוק כמו שאתה. את דרך הישר שבך ואת המהמורות שבדרך. הייתי לומדת לבשל משהו שאתה ממש אוהב, כדי שתדע תמיד שזה נעשה במיוחד בשבילך. הייתי מצלמת אותנו ביחד, אפילו שאתה לא אוהב להצטלם. תמונה של אוהבים, כזאת שרואים בה רק צמד פרצופים מחוייכים. הייתי דואגת שיהיה לי בבית בקבוק יין אדום, למקרה שתחליט שבא לך לראות אותי. הייתי שותה אותו איתך ביחד עד … להמשיך לקרוא כל מה שלא יהיה
"תביא חיבוק" אמרתי וחיבקתי את האיש שכרגע כיכב על המסך הגדול באולם, בסרט קצר שעשו עליו. סרט שכנראה לא הותיר אפילו עין אחת יבשה בקהל. האיש הזה שגבוה ממני רק במעט, שקיבלתי ממנו את עודף הרגישות וההתרגשויות, את הגובה ואת העיניים. האיש הזה הוא אבא שלי. לפני כשנה, במהלך לימודי התואר הראשון בתקשורת, ראיינתי אותו על מלחמת יום כיפור, בה הוא היה חובש לוחם בגולני … להמשיך לקרוא סוגרים את הפצעים
Stromzing - live, feel, write 