אמא מסתגלת.או לפחות מנסה.גן חדש, ילדים חדשים, צוות חדש,וילדה אחת מתוקה ורגישה שכל מה שאני מאחלת לה זה שיהיה לה טוב בגן. או לפחות שיהיה לה נעים. שתבוא לידי ביטוי. שיראו אותה ויכירו אותה. שתוכל להיות "היא". שתצחק ותדבר ותשתתף, שתרגיש בטוחה ושמחה. אלוהים, רק שתהיה לנו שמחה.כל ההורים כבר הלכו הביתה ואותי הבת שלי לא משחררת. אולי היא מרגישה שגם אני מתקשה לשחרר. במשך … להמשיך לקרוא אמא מסתגלת

ילדה שלי,לפעמים אני לא אדע איך לעזור לך.אולי כי לא אבין מה את צריכה, אולי כי לא יהיו לי את הכלים, אולי אעשה שלל טעויות בלי להתכוון. אבל ההבטחה שלי אלייך היא שאני תמיד תמיד אנסה. אנסה לעזור לך, אנסה להבין אותך, אדאג לך ואהיה שם בשבילך, פיזית ונפשית.גם כשלא אראה סיבה "הגיונית" לבכי שלך, גם אם נורא נמהר והבכי שלך "יעכב" אותנו. גם אם … להמשיך לקרוא לא תמיד אדע איך לעזור לך

הבת שלי לא ביישנית, היא לפעמים מתביישת.הבת שלי לא בכיינית, היא לפעמים בוכה.הבת שלי לא עקשנית, היא לפעמים פשוט יודעת בדיוק מה היא רוצה.יש נטייה לא.נשים לתייג מגיל אפס את הילדים של עצמם ושל אחרים ולהכניס אותם לתוך משבצת, והרי תינוקות, ילדים ומבוגרים הם תמיד גם וגם, כל אחד במינונים אחרים.אותי תייגו יותר מחצי מהחיים שלי בתור "הביישנית", "השתקנית", למרות שמי שמכיר אותי באמת יודע … להמשיך לקרוא הבת שלי לא ביישנית

ערב יום הזיכרון,הגרעיני כבר יצא לטקס במושבואני ושקד מורידות הילוך מהמשחקיםומתכוננות להרדמה.היא יושבת עליי צמודה צמודה עם המוצץ והטטרה,ברקע מתנגן שוב ושוב "ליל מנוחה וחלום"ואני עוטפת אותה מאחורהונעה מצד לצד לאט בקצב המוזיקה.היא מתמסרת, נשענת עליי ומתנועעת איתי באיטיות,חצי ערה חצי ישנה, מתוקה על מלא.ואני חושבת פתאוםעל כל האימהות ביום הזהועל כל הבנים שלהן.והבנות.על כל הרגעים המתוקים שהיו להםועל כל אלה שלא יהיו עוד.על כל … להמשיך לקרוא אמא ביום הזיכרון

יש משהו מעט מגלומני בלהיות הורה.בלהיות אמא לתינוקת.בלבחור להביא לעולם יצור חסר אונים שכל כולו יצטרך אותי ויהיה תלוי בי.מאז שנולדה התינוקת שלי, היא הפכה אותי עבורה לאישה חשובה מאוד, הכי חשובה. ברגעים שאנחנו ביחד אני מרגישה שאני כל עולמה והיא כל עולמי.היא תלויה בי. היא אוחזת בי, היא שולחת לי נשיקות באוויר, היא סומכת עליי שאדאג לה לאוכל ולכל הצרכים שלה, היא מלטפת לי … להמשיך לקרוא תלויה בי, תלויה בה

בהריון ובלידה לא חיבבתי נשים.הרגשתי שדווקא להן יש תמיד משהו להעיר, משהו לומר, בד"כ לא משהו נעים או מרים. דווקא להן היה חשוב לציין כמה אני ענקית ודובונית בדיוק כשאני בשיאו של חודש שמיני, מרגישה עצומה, לא מוצאת את כפות הרגליים שלי וגם לא מה ללבוש ובקושי מגלגלת את עצמי מהמיטה. דווקא הן לגלגו כשדיברתי על הרצון בלידה טבעית, הן אלה שטרחו לציין בכל הזדמנות … להמשיך לקרוא הנשים בחיי