אני מקלפת את הקירות ומרוקנת את הארונות המאובקים של המקום שהיה הבית שלי קרוב ל-7 שנים. בזמן שהשכנים סביבי החליפו בני זוג, התחתנו, הולידו ילדים, עברו דירה, אני הרגשתי שאני היחידה שנותרה במקום, אבל זה רחוק מלהיות נכון. כמו הבניינים סביבי שנהרסו ונבנו מחדש, כמו התמ"א והשיפוצים הרועשים שהקיפו אותי רוב הזמן שגרתי כאן, כך גם אני הרסתי ובניתי מחדש. שיפצתי אותי. סללתי בי דרכים … להמשיך לקרוא תהיה לי בית
יצאנו מהמסעדה האהובה שלי באמסטרדם, אחד המקומות הבודדים שאני אוכלת בהם בשר ולא מסתפקת בבצק ועגבנייה. הפלאפון הצביע על 4 מעלות ש-feels like מינוס 1 והגשם לא הפסיק לטפטף. הלכנו ברחוב יד ביד, כפפה בכפפה, והרגשתי שהלב שלי מחמם לי את הגוף כמו קלישאה ורודה מקומדיה רומנטית נוטפת קיטש. חמסה עלינו. גרתי בעיר הזאת קרוב לשלוש שנים, מאז חזרתי אליה לפחות 5 פעמים לבד או … להמשיך לקרוא שוב מלבלב
לפני שנים רבות, איפשהו בבית הספר היסודי, הייתי בכותל ושמתי פתק, בו ביקשתי שיהיה לנו בית גדול. בימים ההם עדיין לא ידעתי מה הדברים החשובים באמת. כעבור זמן לא רב התחלנו לבנות והבית הורחב בשני חדרים שלמים ואני הופתעתי לגלות שאלוהים באמת שמע את תפילותיי. הצטערתי אז ש"בזבזתי" את המשאלה שלי על דבר כזה ושלא ביקשתי שיער חלק, גבות קטנות, או שנועם החתיך מהשכבה מעליי … להמשיך לקרוא חלקות האלוהים שלי
מקובל להסתכל על אנשים שמטיילים, בעיקר לבד, ככאלה שבורחים ממשהו. כאילו אנחנו לא מעוניינים להתמודד עם החיים. כאילו אנחנו עוזבים הכל ונעלמים. בכתבה שהתפרסמה על לונלי פלג, ישראלי שמטייל בעולם כבר יותר מעשור, הגיבו רבים שעצוב שהוא מוותר על החלום של משפחה וילדים (חלום של מי?). שזה לא יספק אותו לחיות ככה (עובדה שזה כן), שהוא נתקע בטיול אחרי צבא, שהוא משקר לעצמו, שהוא חי … להמשיך לקרוא לא בריחה, בחירה
בוקר באוטובוס, מעט מידי מזגן, הרבה מידי אנשים. בחור בן 40+ על כסא גלגלים עושה שיחות נפש עם חייל גבעתי טוב לב עם כיפה ונשק מקוצר שעוזר לו לעלות לאוטובוס, לרדת ממנו וגם להנעים את זמן הנסיעה. "אני צריך אישה בשביל הנפש שלי" אומר הבחור בנחרצות וגבעתי שואל אותו אם אין מי שיעזור לו למצוא. הוא מספר שהלך לסוכנות שידוכים אך ללא הצלחה. אני בינתיים … להמשיך לקרוא לא אבקש דבר
אני צועדת בירידה אל הים, בחול שלוהט כבר בעשר בבוקר, ובראש מתנגן לי אמיר דדון "כבר לא מפחד להיות לבד, ביניכם מסתובב והלב פועם, עדיין חי", ואני מחייכת לעצמי, לא מפחדת. כבר לא מפחדת מכל כך הרבה דברים שעד לפני לא הרבה שנים היו משתקים אותי. הופכים לי את הבטן ומשתלטים לי על המחשבות, הגוף, הלב, הנשמה. אני הרבה פחות דואגת, כי בעצם מה … להמשיך לקרוא כבר לא מפחד
Stromzing - live, feel, write 