"את כל הזמן חושבת מה יהיה. אל תחשבי, פשוט תעשי" אומרת לי המורה לנהיגה שלי, שאומנם מבוגרת ממני בטח בעשרים שנה אבל לגמרי הפכה לחברה שלי בשלושת החודשים אחרונים, מאז שעברתי לעמק חפר. בזכות חכמת החיים שלה, הניסיון, הסבלנות ודרך ההסתכלות שלה על דברים, שיעור רענון נהיגה אצלה הפך בשבילי שווה ערך לטיפול פסיכולוגי מוצלח או אפילו לבירה עם חברה, רק בלי הבירה. כי בכל זאת, נהיגה וזה.

היא מלמדת אותי הרבה יותר מנהיגה ואני אוהבת ללמוד, בעיקר כשהשיעורים מגיעים ממקומות לא צפויים.

היא מטיחה בפניי את העובדה שלפני שאני נוהגת למקום כלשהו, בעיקר אם זו הנהיגה הראשונה שלי אליו, אני מתכננת. מה יהיה, איך יהיה, מה יכול להשתבש, איפה אני עשויה להתקשות להשתלב בכביש, איפה עלולה להיות הרבה תנועה, איפה יש רמזור קצר ועוד מגוון תרחישים של הדברים הבעייתיים והלא בעייתיים שעשויים לפגוש אותי בדרך. אני בלחץ עוד לפני שיש סיבה להיות בלחץ. "פשוט תעלי על האוטו ותנהגי. אל תחשבי".

כמו בנהיגה, כך גם בחיים. אני חושבת מה יהיה, איך יהיה, מה יכול להשתבש, איפה אני עלולה להתקשות להשתלב, איפה יכולים להיות הרבה מידי אנשים, ועוד מגוון תרחישים של הדברים שעשויים לקרות עם המשפחה, החברות, הזוגי, החברים והמשפחה של הזוגי, הכלבה, העבודה, הכסף או בקיצור – עם החיים.

בתמימותי, אני מנסה להגן על עצמי מהלא צפוי ולדעת את הלא ידוע, ולמעשה, מנסה להתמודד עם בעיות שלא באמת קיימות. יוצרת לעצמי חוויה של עתיד קשה בזמן שאני בסך הכל מצויה בהווה פשוט.

"אל תחשבי מה יהיה, פשוט תעשי" היא אומרת לי על הנהיגה ואני מבטיחה לעצמי שאיישם גם בחיים עצמם.

//סיוון סטרומזה

עוד על לחץ ופחדים>>

עוד על שיעורי נהיגה>>