סליחה, אמא.סליחה מכל האימהותשלא הערכתי אותן ואת התפקיד שלהן מספיקעד שהפכתי לאמא בעצמי.לאלה שחשבתי שהן היסטריות,חרדתיות או סתם דאגניות.לאלה שהרגשתי שהחיים שלהן השתנו כ"כ מאז הילדים ואני הרי בחיים לא אהיה ככה. אני בחיים לא אתרחק ככה. אני בחיים לא אלך לישון ב-21:00. אני בחיים לא אשנה את שעות העבודה שלי כדי להיות בבית עם תינוק.לאלה שהעזתי לשפוט את הבחירות שלהן אם כן להניק או … להמשיך לקרוא סליחה אימוש

לפעמים בא לישגם לי יגידווואו כל הכבוד לךאיזה יופי התמודדת היום!איך את מסתגלת יפהאיך התקדמתוהיום כבר לא קשה לך כמו אתמולוהיום את כבר יותר מתפקדתויותר פעילהויותר משתתפתופחות נחנקת מדמעות.שגם לי יגידושרואים אותיואת הקושי שלי.שמבינים אותי ומכילים אותיושעוד מעט יהיה יותר קלויותר טובופחות כואב בלבופחות לח בעיניים.ושזה בסדר לבכות,וזה טוב להביע רגש.לפעמים בא לישיגלו חמלה בהסתגלותגם כלפי ההורים,ולא רק הילדים.שיבינו ויראו ויכילו ויקבלוויפנימו שלא כל דאגה, … להמשיך לקרוא כל הכבוד לי

אמא מסתגלת.או לפחות מנסה.גן חדש, ילדים חדשים, צוות חדש,וילדה אחת מתוקה ורגישה שכל מה שאני מאחלת לה זה שיהיה לה טוב בגן. או לפחות שיהיה לה נעים. שתבוא לידי ביטוי. שיראו אותה ויכירו אותה. שתוכל להיות "היא". שתצחק ותדבר ותשתתף, שתרגיש בטוחה ושמחה. אלוהים, רק שתהיה לנו שמחה.כל ההורים כבר הלכו הביתה ואותי הבת שלי לא משחררת. אולי היא מרגישה שגם אני מתקשה לשחרר. במשך … להמשיך לקרוא אמא מסתגלת

ילדה שלי,לפעמים אני לא אדע איך לעזור לך.אולי כי לא אבין מה את צריכה, אולי כי לא יהיו לי את הכלים, אולי אעשה שלל טעויות בלי להתכוון. אבל ההבטחה שלי אלייך היא שאני תמיד תמיד אנסה. אנסה לעזור לך, אנסה להבין אותך, אדאג לך ואהיה שם בשבילך, פיזית ונפשית.גם כשלא אראה סיבה "הגיונית" לבכי שלך, גם אם נורא נמהר והבכי שלך "יעכב" אותנו. גם אם … להמשיך לקרוא לא תמיד אדע איך לעזור לך

הבת שלי לא ביישנית, היא לפעמים מתביישת.הבת שלי לא בכיינית, היא לפעמים בוכה.הבת שלי לא עקשנית, היא לפעמים פשוט יודעת בדיוק מה היא רוצה.יש נטייה לא.נשים לתייג מגיל אפס את הילדים של עצמם ושל אחרים ולהכניס אותם לתוך משבצת, והרי תינוקות, ילדים ומבוגרים הם תמיד גם וגם, כל אחד במינונים אחרים.אותי תייגו יותר מחצי מהחיים שלי בתור "הביישנית", "השתקנית", למרות שמי שמכיר אותי באמת יודע … להמשיך לקרוא הבת שלי לא ביישנית

כשהכנסנו אותה לגן, בגיל 10 חודשים, נשבר לי הלב מידי בוקר. ידעתי שזה הדבר הנכון לעשות עבורה ועבורי, אבל הבכי שלה כשהיא שמה עליי את הראש ומסרבת להיפרד, היה גומר אותי כל פעם מחדש. אחרי כל חופשה ומחלה (והיו הרבה), ההסתגלות הייתה שוב קשה, עד שסופסוף היה רצף של גן וכשנפרדנו בבוקר זה היה בחיוך. היא עברה בשמחה לידי הגננת, היא חזרה בשמחה הביתה, נראה … להמשיך לקרוא שיגרה זה טוב