אין מעבר חד יותר מהשירות של "נחמה וחצי" (כפרה על הבירה הזולה שלהם!) בתל אביב לשירות של הקמבודים. מ"הא, ביקשת חשבון כבר 5 פעמים? פשוט בדיוק התעלמתי ממך" ל"את בסדר? חסר לך משהו? רוצה עוד משקה? תודה רבה לך ליידי, תהני!". ממזגן מקפיא ללהזיע רוב היום. מללכת כל בוקר לעבודה שכבר מזמן לא טוב לי בה, ללקום מתי שבא לי, לעשות מה שבא לי, ולעשות … להמשיך לקרוא לא לפחד מהפחד

ניו יורק, חורף 2017. סיימתי כוס יין על הבר. לילה אחרון בניו יורק ואני יוצאת מאזור הנוחות שלי ויושבת לבד בפאב רנדומלי שנראה לי מספיק קטן ומספיק מגניב כדי "להסתכן" ולשבת בו עם עצמי. קצת קשקושים עם הזוג לצידי, שכמובן אחד מהם יהודי. תמיד יש מישהו יהודי בסביבה. אני שוברת שיניים באנגלית, מתרגשת משיחה עם זרים בסיטואציה שחשבתי שתהיה כל כך בודדה. אני והעיר הגדולה. … להמשיך לקרוא תל אביב – ניו יורק

בכל בוקר כשהשמש עלתה, התעוררתי לצלילי ציוץ הציפורים ורחש הגלים המתנפצים אל החוף. "ככה אני רוצה לחיות את חיי" חשבתי לעצמי בחיוך כזה שקשה לעצור. כזה שמשתלט על הפנים. ואני לבד. אף אחד לא רואה את החיוך שלי, אף אחד לא חולק איתי את הרגעים האלה, אבל זה לא משנה. פתאום אני לא צריכה אף לייק שיאשר לי שכיף לי. אני זה מספיק. אני יודעת … להמשיך לקרוא היא בודד

שעון היד שלי עדיין על זמן תאילנד וכך גם הראש שלי. משחזרת שוב ושוב את רגעי הקסם שהיו לי שם וגם את רגעי הבדידות. מסתכלת על 190 התמונות שצילמתי, קוראת את 32 העמודים שכתבתי, מחייכת לעצמי ומתרגשת לקלוט כל פעם מחדש שאני לא צופה מהצד בחווייה הזאת, החוויה הזאת היא שלי.יש המון אחריות על הכתפיים כשטסים לתאילנד לבד. חייבים ליהנות, גם בשבילי וגם בשביל כל מי שלא … להמשיך לקרוא לחזק את שרירי הנפש בתאילנד