לא משנה כמה קראתי, התכוננתי, נשמתי, עשיתי יוגה מידי יום, הכנתי את הגוף ואת הנפש, עשיתי קורס היפנוברת'ינג, שמעתי את כל ה"חכי חכי" שיש לנשים להגיד להריונית, ועדיין הרגשתי מופתעת מכל כך הרבה דברים בלידה וביום שאחרי, ובעיקר מופתעת שקיסרי זאת אופציה שיכולה "לקרות" לי, אני, שכל כך התכוננתי והייתי חיובית ונושמת ורגועה. ויש דברים שלא משנה כמה יספרו לך עליהם, עד שלא תחווי על … להמשיך לקרוא לידה – לא מה שסיפרו לי

לאחרונה הבנתי שאני "אמא ו…" (Ima ve).שאני קודם כל אמא, בכל מה שאני עושה. קודם כל אמא ורק אחר כך דברים אחרים, תפקידים אחרים, פעולות אחרות, מחשבות אחרות.אני אמא כשאני נוהגת ואני אמא כשאני מתכננת לפגוש חברות (ומבטלת כי חטפנו איזה וירוס בגן), אני אמא כשאני מחפשת עבודות מאוד ספציפיות בשעות מאוד ספציפיות ואני אמא כשאני יושבת בטיפול וחופרת את כל מה שבנפשי. אני אמא … להמשיך לקרוא אני אמא ו

סליחה, אמא.סליחה מכל האימהותשלא הערכתי אותן ואת התפקיד שלהן מספיקעד שהפכתי לאמא בעצמי.לאלה שחשבתי שהן היסטריות,חרדתיות או סתם דאגניות.לאלה שהרגשתי שהחיים שלהן השתנו כ"כ מאז הילדים ואני הרי בחיים לא אהיה ככה. אני בחיים לא אתרחק ככה. אני בחיים לא אלך לישון ב-21:00. אני בחיים לא אשנה את שעות העבודה שלי כדי להיות בבית עם תינוק.לאלה שהעזתי לשפוט את הבחירות שלהן אם כן להניק או … להמשיך לקרוא סליחה אימוש

לפעמים בא לישגם לי יגידווואו כל הכבוד לךאיזה יופי התמודדת היום!איך את מסתגלת יפהאיך התקדמתוהיום כבר לא קשה לך כמו אתמולוהיום את כבר יותר מתפקדתויותר פעילהויותר משתתפתופחות נחנקת מדמעות.שגם לי יגידושרואים אותיואת הקושי שלי.שמבינים אותי ומכילים אותיושעוד מעט יהיה יותר קלויותר טובופחות כואב בלבופחות לח בעיניים.ושזה בסדר לבכות,וזה טוב להביע רגש.לפעמים בא לישיגלו חמלה בהסתגלותגם כלפי ההורים,ולא רק הילדים.שיבינו ויראו ויכילו ויקבלוויפנימו שלא כל דאגה, … להמשיך לקרוא כל הכבוד לי

ילדה שלי,לפעמים אני לא אדע איך לעזור לך.אולי כי לא אבין מה את צריכה, אולי כי לא יהיו לי את הכלים, אולי אעשה שלל טעויות בלי להתכוון. אבל ההבטחה שלי אלייך היא שאני תמיד תמיד אנסה. אנסה לעזור לך, אנסה להבין אותך, אדאג לך ואהיה שם בשבילך, פיזית ונפשית.גם כשלא אראה סיבה "הגיונית" לבכי שלך, גם אם נורא נמהר והבכי שלך "יעכב" אותנו. גם אם … להמשיך לקרוא לא תמיד אדע איך לעזור לך

כשהכנסנו אותה לגן, בגיל 10 חודשים, נשבר לי הלב מידי בוקר. ידעתי שזה הדבר הנכון לעשות עבורה ועבורי, אבל הבכי שלה כשהיא שמה עליי את הראש ומסרבת להיפרד, היה גומר אותי כל פעם מחדש. אחרי כל חופשה ומחלה (והיו הרבה), ההסתגלות הייתה שוב קשה, עד שסופסוף היה רצף של גן וכשנפרדנו בבוקר זה היה בחיוך. היא עברה בשמחה לידי הגננת, היא חזרה בשמחה הביתה, נראה … להמשיך לקרוא שיגרה זה טוב