אין מעבר חד יותר מהשירות של "נחמה וחצי" (כפרה על הבירה הזולה שלהם!) בתל אביב לשירות של הקמבודים. מ"הא, ביקשת חשבון כבר 5 פעמים? פשוט בדיוק התעלמתי ממך" ל"את בסדר? חסר לך משהו? רוצה עוד משקה? תודה רבה לך ליידי, תהני!". ממזגן מקפיא ללהזיע רוב היום. מללכת כל בוקר לעבודה שכבר מזמן לא טוב לי בה, ללקום מתי שבא לי, לעשות מה שבא לי, ולעשות כל יומיים מסאז' ב-25₪ אם מתחשק לי.
מילדים של "תיזהר מהפינה של השולחן" לאבא עם 4 ילדים בעגלה רעועה או 5 על טוסטוס, אחד מהם בעמידה ואף אחד לא חובש קסדה.
מלהיות מוקפת בחברים ומשפחה ללהיות לבד בין אנשים זרים במקום זר, תרבות זרה, טעמים וריחות זרים. מלחפור בעברית תקנית ללדבר רק אנגלית, בלי הקפדה על זמנים, מילות קישור או דקדוק נכון. מילה מצחיקה, דקדוק.
אני מבסוטה מההחלטות שקיבלתי, אפילו שלוו בתגובות "מה, ואין תכנית לאחרי? ובמה תעבדי כשתחזרי? ואם לא תמצאי עבודה? ותטוסי לבד?".
עומר אדם שר "יש אנשים שמתעסקים רק בלפחד כל החיים", ואני מרוצה שגם כשהפחד מגיע אני מצליחה ללכת עם הלב. או לטוס איתו טיסת קונקשן.
ותודה לאלוהי ה- wifi,
שהופך רגעי בדידות וזרות בחו"ל לרגעים של סתם לבד נחמד.
//סיוון סטרומזה
